כל הדרך עוטפים, מרגיעים, מחבקים,
ופתאום-
לבד.
אין צורך להסביר,
תחושה חונקת.
למה עכשיו?
למה?
איפה אתם? לאן אתם בורחים?
שלום, אני כאן.
עומדת , קופאת מקור, רועדת.
לבד.

כבר חודש אתה ואני ביחד,
ממש לא לבד,
אבל לאן?
זורחת אני לא,
אז למה אתה עוד מתענג על חיי?

אתם- מביטים, מרכלים,
צופים עלינו מהצד.
איפה אתם באמת?

שפה שלמה של הוראות, תרחישים,
אבל איפה אתם?

כל הדרך עוטפים, מרגיעים, מחבקים,
נגמר, עכשיו זו הדרך שלי.
זר לא ידרוך בה,
איש לא יגע בה
מלבדי.
ואולי
יום אחד
גם
מלבדך.