"אני מתגעגע", הוא אמר לי בשקט,
כבר כמה זמן שלא שמעתי את המלים האלה,
לא ממנו ולא מאף אחד.

"גם אני מתגעגע", עניתי, ובתוכי הרגשה מוזרה.
עבר זמן, כל החורף כבר עבר ועכשיו, סופסוף אמרתי,
סופסוף דיברתי, סופסוף הייתי כן.

"אני מתגעגע"... כמה מלים מתחבאות מול צמד
שלא נגמר לעולם.

אני מתגעגע לחיוכים שחייכנו יחד,
אני מתגעגע לצחוק שלך ולכל השיחות שלנו אל תוך הלילה.
אני מתגעגע, זועק בתוכי קול ללא מעצורים
קול שמהדהד בתוכי ולא נרגע.

אני מתגעגע אלייך, כל כך מתגעגע...

תאמר לי רגע... טוב לך? אתה נמצא במקום טוב?
אתה שומע אותי שם איפה שלא תהיה?
בשמיים או עמוק באדמה?

אני מתגעגע אלייך, אח שלי, מלאך.
מעולם לא חשבתי שאצטרך להתגעגע אליך,
הריי היינו כל כך קרובים, היינו, היינו תמיד יחד
ופתאום היד הקוטפת בחרה לה דווקא
את הפרח היפה ביותר בארוגה.

אני אתגעגע כל כך,
אם היית רואה אותי עכשיו, היית צוחק.
תמיד צחקת עליי ככה סתם ואני, אני צחקתי עליך.

אתה יודע?
מעולם לא חשבתי שאתגעגע למישהו כל כך
ובטח שלא אשב ואחשוב ואבכה.

אתה יודע?
מעולם לא חשבתי שזה יהיה דווקא אתה.



אני פשוט כל כך מתגעגע...

6.5.2006

לשי, האנשים הראשונים לאבד הם אלה היקרים לנו ביותר, אם תסתכל
עמוק לבפנים הם חיים בתוכך, תיתן לכוכבים לנצוץ בעיניים שלך,
זאת המשימה הכי גדולה שלך.
תהיה חזק ואנחנו נהיה חזקים בשבילך.

אוהבת, ותמיד כאן,
יעל.

"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד, וניפגש בסוף אתה יודע..."