אלוהים לא מת,
אומר לתוהים,
הוא פשוט התמסד,
רוסן ונכבל.

צפון בין אינסוף אותיות,
שפות,
ומילים,
נשפך בכאב
מפיות המונים.

לכוד בין שברים
של שברים,
טובע בזפת,
כלוא בפעמון כנסיה,
או בארון בית הכנסת.

הוא כבר לא אמת אחת ויחידה,
כבר מזמן לא תשובה
לשאלה אבודה.

בעיני פדופילים,
בסמטה נאנסת,
בסכינים אדומות
שמתנקות בקלות
על כביסה מכובסת.

טובעות ריאותיו,
בטפטוף חד של
דם,
שסוחף שוב לתוהו ובוהו,
וחושך על פני
האדם.

אלוהים לא מת,
אומר לתוהים,
הוא רק נוסח מחדש,
בהתאם לצרכים.