קח אותי הרחק מכאן,
היא ביקשה
למקום שם אדמה ואדם לא יולידו דם.
שפתי האנשים כבר חלודות,
טרוניה כהשתרעות על ערסל.
ואני יושב ביניהם.

בוא ונלך מכאן, היא ביקשה,
נניח לאנשים המתפוצצים ולקורבן הארץ.
נגיש עצמנו על כסף ליד זרה.
החוכמה יושבת מעבר לים.

אבל זהו חוזה לכל החיים,
כך אמרתי,
לא דירת עראי.
הוא כתוב בחלב אם וחתום בצלקת.
ואם יפגוש אותך האיש בלבן, כה נכתב.
ואם כל אביריי יהיו לשונאיי, כה נכתב.
כי הפגע הוא חיסון בתשלום.
והאדמה אשת האדם.