הצפירה החזקה
מהדהדת באוזני
מצלצלת בעוצמה
לא עוצרת
מזכירה
לא פוסקת
ממשיכה
נוזפת ובוכה
על בניה שנפלו.
הצפירה
דורשת
מפצירה
להתאחד איתה
ולשקוע במהותה.
הזיכרון
טרי וחי
נושם
ומתקיים
נישא בתוך ליבנו
והצפירה
היא הסמל לאחדותנו
אהבת מדינתנו
והקרבתנו לה.
נכתב לאחר הצפירה הראשונה בערב יום הזיכרון התשס"ו, מאי 2006
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.