אני רוצה להרגיש איך בימי העצבות
אתה שם, מחבק אותי.
אני רוצה להרגיש את ידיך
עוטפות את הכאב
הדממה והעצב.
הדמעות יזלגו על כתפיך
ואני שם, לבד.
לבי דומם ולבך כשלי
בפגישה הבלתי אפשרית
ושנינו יחדיו אז נלך מול האין
בידיים שלובות, לבד.
והאור הגדול במרחק פסיעה
קורא לי בהד הדממה
אך אני שם, איתך, לא רוצה
שתלך, מוכנה להקריב בשבילך
יודעת שהאור הוא רק אשליה
יודעת שאנחנו בחושך
יודעת שאתה לעולם לא תהיה
כמו כאן, עכשיו, בפנים.
אני כאן, מחכה, אך נראה שהאושר בורח
נדרשת להתמודד עם הכאב שאת כל ישותי קורע.
רוצה לחבק כמו בסרטים
אך חור גדול קיים
בין הרצון למציאות, בין המוות לאהבה.
מוקדש לאחי הבכור
הראל זאב ז"ל |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.