[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שנינו נוסעים במכונית
אני לא יודעת לאן נגיע
כשההגה נמצא בידיים שלך
אתה תמיד חייב להפתיע
אני לא יכולה להפסיק
להסתכל על הפנים שלך בתוך הראי
ואתה מרגיש כל תנועה
שולח לטיפה אל השפתיים שלי

שנינו נוסעים במכונית
אתה אומר לי שהדרך תהיה ארוכה
ושאני יכולה להירדם
אחרי זה תספר לי כל מה שקרה
אני לא ישנה
סופרת כוכבים דרך חורים בשמיכה
ואתה עם סיגריה בפה
שר לי עם הרדיו שיר אהבה

נשקי אותי/סיוון שביט


אור הירח נושק לפניך בעודי בוהה בסיגריה המתנודדת בפיך, ואנחנו
נוסעים ונוסעים.
הרדיו דולק ושיר מוכר נשמע, ואתה מחייך. הזיפים הקוצניים שלך
נמתחים לשני הצדדים בעוד שפתיך מתעקלות. אתה מושיט יד אחורה
ומוצא איזו שמיכה מרופטת, מושיט לי אותה ואומר שכדאי לי לישון,
הדרך עוד עומדת להיות ארוכה.

כשאתה נוהג, אי אפשר לדעת לאן עוד נגיע וכמה זמן זה ייקח, אז
אני מצייתת ומתכסה, מגרשת מפני את הקור שהתחיל לחדור דרך
החלון. אתה לובש גופייה דקה, ובמשך דקות אחדות אני יכולה רק
לתהות איך אתה מצליח לשמור על חום גוף.

אני עוצמת את עיניי ומנסה להירדם, אבל הרעידות והקפיצות של
המכונית לא מאפשרות לי לעשות זאת. אני מנסה לספור כבשים, וכשזה
לא עובד אני מנסה לספור לך את הזיפים.
ראשי מתמלא במחשבות, אבל מבט אחד ממך מגרש אותן ממנו ואני
מחייכת אליך.
אתה שואל אותי אם אני רעבה ואני אומרת שלא, אבל אתה אומר לי
לאכול בכל זאת.

אני פותחת את שקית הטוגנים וחושבת על כל השמן העומד לזרום לי
בגוף בחלחלה. אני לא מסוגלת שלא לציית לך, אז אני אוכלת.
ואוכלת ואוכלת. והזמן ממשיך לעבור, ועדיין אנחנו נוסעים.

לאט לאט אני נסחפת לשינה, אבל קפיצה נוספת של המכונית מעירה
אותי. אתה כנראה חושב שאני ישנה, כי אתה מתחיל לשיר עם הרדיו,
שיר דביק ומתקתק, שיר אהבה.
יש לך קול צרוד במקצת, ואני מתרכזת בכל כוחי שלא לקפוץ עליך
ולנשק אותך.
המילים כאילו כבר איבדו משמעותן, ורק קולך רץ לי בראש - צורם,
צרוד וסקסי.

השמים מתחילים להתבהר וקרני שמש בהירות מתחילות להיראות
באופק.
השמיכה נפלה ממני במקצת באחת הטלטלות, ואתה פתאום שם לב לכך
ומסדר אותה עליי. ידך משתהה כמה שניות נוספות, אבל אז היא
חוזרת להגה, ואני כמעט יכולה להרגיש את החיוך שלך, מרוב שהוא
רחב.

אני עושה עצמי מתעוררת, ושואלת איפה אנחנו. אתה עונה לי ש"כאן,
שם, בכל מקום. את איתי עכשיו וזה כל מה שחשוב."

זה בהחלט כל מה שחשוב, אני לא יכולה שלא להרהר, ובעוד המכונית
מיטלטלת ומתנועעת אני נסחפת לשינה עמוקה, חסרת דאגות ונהדרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה אתם שולחים
לי רק קליינטים
מתים?


גרפומן
הסלוגנים
בתקופה שבה היה
קברן


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/6/06 20:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמילי עמנואל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה