אורית כריס / סבתי |
אך הסבל רדף אחריה.
את, זו שצחקה על הכל,
והעצב היה בה.
את, זו משפחה שגידלת.
את, זו אהבה שרדפת.
את לא רצית שעליך יתאבלו.
כשהלכת לא השארת שום יגון,
בחייך אף שלווה לא קיבלת,
למרות שנתנו לך המון.
במותך קיבלת מנוחה,
זו שכה חשקת בה.
את, זו שהיתה לצידי
אך אני זו שהדחקתי.
את, שלך תודה לא אמרתי...
לשמור את חיוכך לא הספקתי,
וכבר הלכת,
ואני נשארתי קצת לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|