לפעמים, כשהלילה הקר שולח רוח דוקרת-
הצמרמורת נושקת את צווארי.
כשבחוץ אפור, כשהגשם יורד ללא קץ
והשמיים בוכים -
הפחד מלטף את גופי.
השקט שבפנים אל הלב חודר,
כשהרעש בחוץ הולך וגובר.
לאט.
כאילו היה מכה פועמת,
שמחפשת להכאיב.
לפעמים, כשנדמה שנאבקתי ביום שחלף בסערה-
המחנק מתחזק בגרוני.
כשאני שוכבת ישנה - לא ישנה,
שם - לא שם,
הדמעות צורבות את עיניי הפקוחות.
ואז העין נעצמת,
כשהדמעה על לחיי זולגת.
לאט.
כאילו הייתה סכין חותכת,
שמטרתה להשתיק.
לפעמים, כשהכאב הופך לבלתי נסבל-
גם אני מתפללת.
וכשעינני הופכות יבשות,
כי לא נותרו עוד דמעות -
גם אני סוף סוף נרדמת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.