חלמתי חלום היום כשישנתי צהרים,
נראה לי שלקחתי למישהו אחר את החלום.
החלום כולו היה שטוח כמו תמונה.
המראות שנראו מולי זזו
כאילו נפלתי באמצע רחוב לתוך חיים אחרים שהם אינם שלי.
הכל שם היה צבוע בגווני אפור שהחל להצהיב בקצוות, ישן נושן
כזה.
הסתכלתי מסביבי והסתכלתי על עצמי...
בעעעע! אני בצבעים, אני רגילה!
עכשיו אני מבינה מדוע אנשים מסתכלים עלי מכל פינה,
מביטים בי בצורה נוקבת ומוזרה.
מה אני עושה כאן זה לא החלום שלי,
תנו לי לחזור מהעולם שלא שייך לי.
ומדוע אני כאן? חייבת להיות סיבה...
אולי אני בעצם אנסה לעשות סיבוב ולמצוא אותה.
אז התחלתי ללכת,
הסתובבתי בחלום וניסיתי להבין, לקלוט.
כולם היו נראים כל כך ססגוניים
על אף צבעיהם המתים.
הנשים היו לבושות בשמלות ארוכות עם רקמות ומלמלות,
ועם נוצה בשיער האסוף,
והן כולן מאופרות בקפידה
ומעשנות סיגריה דקיקה וארוכה המגולגלת בצורה טובה.
והגברים לבושים חליפות
ונעליים מבריקות,
ומגבעת תואמת או שיער מסורק לאחור.
לצעירים יותר- שפם ולמבוגרים- זקנקן.
נראים אצילים כל כך, ניסיתי להבין, מה פה הענין?!
אחרי שהבטתי באנשים התחלתי להביט בחפצים.
הסתכלתי בחלונות הראווה בניסיון לקלוט באיזו תקופה של
ההיסטוריה אני שוהה.
ופתאום, בלי הודעה מוקדמת, וופ! חטפו אותי.
3 גברים לבושים בקפידה הרימו אותי וזרקו אותי לתוך מריצה!
הם התחילו לרוץ ולדחוף את המריצה אל ממש מעבר לפינה.
אני כמובן התנגדתי בחוזקה, התפרעתי, ושחררתי לכל אחד מהם
בעיטה,
אבל כנראה שזה לא היה מספיק חזק
כי עדיין לא הגיע סוף המשחק.
מאחורי הסיבוב חיכתה משאית,
גם היא אפורה וישנה
אך נוסעת במהירות מפתיעה.
קשרו את ידיי וכיסו את עיניי.
לקחו אותי למקום נסתר.
אוווו אלוהי! מה יהיה עלי?!
התפללתי בליבי,
ופתאום הרגשתי שמרימים אותי.
הכניסו אותי לחדר קטן,
עם אדם מאוד חוצפן
שהוריד לי את הכיסוי של הפה.
וכשצרחתי, אמר לי לשתוק,
לסתום כבר את הפה.
בחדר תאורה אפלולית.
די! רוצה כבר להחליף תסריט.
ידי קשורות ופי יבש,
והנה איש חבוש בכובע נכנס פה לגשש.
הוא יושב על השולחן,
אני על הכסא קשורה.
הוא בועט בכסא,
והנה, אני נופלת לאדמה!
"מאיפה הצבעים", הוא פתאום צעק,
ופתאום איש נוסף נכנס לחדר,
לעזור לשניים האחרים לשחק את המשחק.
"לא נפגע בך אם תדברי".
"לפני רגע ההוא אמר לי תשתקי!" צעקתי.
נכנסתי למגננה,
אני סה"כ ילדה קטנה!
"מאיפה השגת את הצבעים!"
אמאל'ה, איך הם צועקים!
ממש חסרי רחמים.
לא אכפת לי מהצבעים, שיקחו אותם,
שיעלמו לעולמים!
הוא: "אני חוזר בפעם האחרונה",
"מאיפה הצבעים?"
אני: "אני לא יודעת".
"אתם רציניים?!"
"נחתתי כאן במקרה".
הוא: "נו זה מעולה!" אחד אמר.
אני: "מה מעולה, חתיכת מכוער?"
הוא: "את חוצפנית ממש".
אני: "ואתה שמן ומנומש!"
הוא: "את תשתקי, את שומעת",
"אחרת אני אכניס לך אגרוף בפנים!"
אני: "תכניס לי תכניס! שמן חסר רחמים!"
פתאום קיבלתי בום וראיתי כוכבים...
הרגשתי שאני עפה בעננים.
ואז פתאום נפלתי כטיפה
ונבלמתי באדמה,
בלופ, נפלתי לים,
ואני שוחה ושוחה
עד שהתעייפתי. התעוררתי,
ומצאתי עצמי שוחה.
פאק, נרדמתי בתוך האמבטיה...