לימור שטרן / הבוקר שלא יבוא |
צובע הכל בשחור.
אני תוהה אם האור יפציע,
כמו בבוקר של אתמול.
פנים מול פנים,
בצל פנס רחוב,
מאחור מידי, בשביל לחשוב.
הסכין ביד, זו הדרך היחידה.
אז מדוע אני רועדת?
הזדמנות אחרונה...
הדם כיסה הכל, וכך נדמה,
גם את החשכה.
הבוקר לא יפציע עוד,
דבר לא ישנה.
שערי השמיים נפתחו עבורי,
להתראות לך, חבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|