כמו בכל שנה,
הקטעים המרגשים.
כמו בכל שנה,
הדמעות על הפנים,
כמו בכל שנה,
כולם רגישים, מזדהים.

כל שנה,
השירים העצובים,
כל שנה,
סיפורים, שהם מציאות,
התמודדות יומיומית של אדם שכול.

יום אחד בשנה,
שמעריכים מה שיש,
יום אחד בשנה,
שאוהבים, כמו שלא אהבו בחיים,
יום אחד בשנה,
שבוכים, בשביל שנה שלמה.

יום אחד,
שכולם נעצרים,
כדי להקשיב, להזדהות.
פניי רטובות מדמעות,
נשימתי לא סדירה.

מזמן כבר אבדה התקווה לשלום,
עם כל נופל,
שמתווסף לרשימה,
הרשימה הארוכה והבלתי נגמרת,
הרשימה שלא יהיה לה סוף
לעולם.