לרחוב אחד קטן, צדדי ולא מוכר,
בפרוור של עיר מקלט שהיא כולה פרוור,
בערבו של יום בסוף עונת המעבר,
נכנסה בדיוק בשמונה
ועצרה מול בית תשע,
סובארו פשע
לבנה, דפיקה קטנה בפח קדימה, ליד הוינקר בפינה.
לא מזיז לו לדדי הנהג, לא דחוף לרוץ ולתקן,
העיקר שהספה שלמה וסמדי יכולה מלוא ארכה - אחורה,
בשלל תנוחות להזדיין.

"סמדדדדי"!
שני צפצופים קצרים, אחד ארוך,
"תרדי כבר נשמה"!
עוברות כמעט חמש דקות,
"נו כבר, נו! - איזו בת-זונה".
פתאום היא מופיעה, קרקס של צבע, אודם וענני פרפיום,
"תיכנסי! אם לא - אני נוסע, זה רציני, לא סתם איום."

"מה הלחץ? לא זכור לי שהוזמנו לקונצרט,
לא פרמיירה של "אאידה", או מופע של קברט.
סיבוב קטן, שלוש קומות לו לקניון,
מקסימום - שעה, שעה וחצי,
ונסגור שם את היום".
(רק נשאר בהוספה, לגמור בחוץ על הספה).

דדי מכוון ת'הגה, חצי גלגל אדום - לבן נצבע  ומשויף,
"שלא נשכח לשים ב - "דש-בורד", את התו המזויף" -
צולם ביום חול, על נייר כרומו משובח.

לבוש טריקו לבן עם צווארון כחול,
אביר מסדר הלייבור, "הארד-וורקר".
מחפש את הבזול,
לא יכול לקנות ביוקר.

עכשיו בערב, "שמישהו אחר יעבוד",
גלגל עצמו באפטר שייב - יבוא משוק רמלוד.
כמו פארוק סרוח על גבי האפריון,
מרוח בשביעות רצון,
מריח - מלך הקניון.

המדרגות נעות, סיבוב אחד, עלו קומה - צמודים,
מעבר למדבר השיש, ממול -
הארץ המובטחת - שדירת המותגים.
עמדו מול הזכוכית ומוצגי הראווה,
קצת עירומים וחשופים מהרעשת הספוטים,
ביד - חצי התאווה.
מודד לו דדי ג'ינס קרוע דרך החלון, לתפארת חור וחור,
עולה כמו חצי משכורת של פועל שחור.
וזה אחרי כלכלת  בחירות (אבל לפני כל הגזירות),
כשלא מינו עוד שר אוצר חדש, השביעי  - אחרי דן מרידור.
כשאי אפשר לקנות, הבינו את הרמז, טיפסו ל- second-floor.

עוד סיבוב ועוד אחד, עכשיו קומה שנייה,
פתאום ראה את שטרן עם חליפה ועניבה.
קיבל תפקיד (אמנם זוטר), חבר בהנהלה.
היו אחוקים, אותו בסיס בלבנון, בשירותים קראו ביחד מאותו
עיתון.
מאז - "הרים האף, תיראי איך מתעלם ההומו, רק לפני חצי שנה -
יצא מהארון.
לא ביקשתי שיצדיע, כולה רק - שלום - שלום."

"בואי, יש בהמשך שתי חנויות חשמל,
שמעתי שעושים מבצע על מסכים דקים, לפני המונדיאל".
מה שמרצד לו מול העין, זה בעיקר, התג של המחיר,
בסכום הזה לפני שלושים שנה, קנו את כל העיר.
"נזוז, בדם ויזע, החודש שילמנו כבר מיסים,
הם בטוחים שרק מלייאנים לקניון נכנסים.
יש לי בבית רק טוסטר ומיני עם שלט,
אני נשאר שחקן ספסל בעדר, לא פקטור במשחק.
בינינו -  אפשר לראות כדור קופץ, גם על מסך די מצ'וקמק."

"אם ככה, נדלג על הדוכן הסלולארי,
בעבודה אמר לי מישהו : "תחליף כבר יא בוכארי"."
"אני מדור ראשון (או פרה-היסטורי), לא לקחתי את זה יותר מדי
אישי
וכשבא לי לדבר, רק בפרסומות, יכול לראות את השלישי."

קומה ג' - שם  האוכל, לשימוש כל העדות.
שומעים את קרקורי הבטן - שיר המעלות.
חייבים את השקט דחוף לגזרה להחזיר, כי כל העם רואים את
הקולות.
"אנה באנה כאנה" (כך אמר לי פעם צ'י - פועל זר מבייג'ין) לבנות
ולהבנות.

דווקא יש מבחר ותצוגה אסתטית, אז מה (יא פלצנים)
אם זה משימורים והגבינה סינתטית.
כל העולם כולו, גשר צר, בכל סגנון, מכל אסכולה
ומשתמשים אפילו דרך קבע  בשמן - קנולה.
"בחייך סמדי, בואי, נזהר משומנים.
אפשר לקנות שני לחם שום בחמישה שקלים,
ועוד שתי גלידות ממכונה, בשלוש שמונים.
נלך הביתה שבעים ומרוצים וגם - יותר רזים."

כך נגמר לו ערב רב של תרבות צריכה,
(לפחות ברוך השם הבטן מלאה)
ולא נשאר לסמדי לעשות כלום, חוץ מלשכב שם מאחור - על הספה
ולזייף קולות של אחת שמרוצה...
"come- on דדי".