העיר הגדולה - המשך

רמלה. זה הכה בו פתאום. שם הוא ראה את רינה.
"אני סתם חשבתי שלא שמעת על גדי", שמע את קולה. "גדי הוא רק
עמית לעבודה, ידיד". רגשות נקם עלו והציפו אותו הוא אחז במעילו
ורץ לביתו. על מיטתו הייתה תמונה שלו ושל רינה. הוא אחז בה
ונזכר בפעם הראשונה שנפגשו. רינה הייתה בחורה בעלת ביטחון עצמי
רב, אחת שכל בן ירצה בתור חברה. יופי לא היה לה, אבל שכל היה
לה. היא למדה בתיכון רגיל,  אבל הוציאה ציונים מעולים בכל
המקצועות. כסף רב לא היה לה, אבל היא ידעה איך לחסוך ומה
להוציא על מה. הוא נזכר איך ראה את מבטי הבנים המתחננים שרק
תשים אליהם לב, את הבנות המצחקקות בכל פעם שעברה לידם.

"אני צריך לנקום", הוא חשב ובמוחו עלתה מחשבה זדונית. הוא לקח
את התמונה של רינה ושבר אותה. הוא לקח את קערת הליפ-גלוס(lips
glose) של רינה ושבר אותו. הוא לקח מספריים וקרע את כל השמלות,
החולצות והחצאיות שלה. הוא ירד לגינה ולכלך את כל הכובעים שלה
בבוץ. הוא לקח את האלבום המשותף של שניהם וקרע את כל התמונות.
עכשיו נקמתי בה הוא חשב בסיפוק. עכשיו כל מה שנותר לו זה
להשלים את הנקמה.

"הלו סיגל רוצה לבוא?" הוא שאל (זו הייתה הבחורה שניסתה להתחיל
איתו במרכז המסחרי והוא דחה אותה). "כן", היא ענתה לו. "עכשיו
נוח לך"? הוא שאל אותה. "כן",היא ענתה לו. "סבבה קבענו", לחש
בסיפוק.

רינה וגדי בדיוק עלו לדירה שלה ושל שחף, כשלפתע רינה הרגישה
בריח מוזר שעלה משם. "מה זה"? היא שאלה את גדי. "חומר רעיל",
הוא ענה לה. "אוי לא שחף בפנים", היא צעקה. הם רצו ביחד לדירה
ופתחו אותה. הבלגן היכה על פניה על רינה. "מה קרה פה?" רינה
שאלה. "יש פה פתק", גדי אמר. רינה הרימה אותו. בפתק היה כתוב:
"רינה מצטער, אבל זה הגיע לך. אני כרגע עם סיגל. אני מאחל לך
חיים טובים עם גדי, שחף".

"אוי לא, לא סיגל", רינה מלמלה. "הוא השתגע", גדי אמר. "הוא לא
יודע שאנחנו בני-דודים". "חייבים להציל אותו", רינה בכתה, "לא
מעניין אותי הבלגן, אני רק רוצה אותו איתי".

המשך יבוא...