במבצר עתיק, עזוב ומתפורר
בחדריו הנטושים אין אדון, אין שומר
עומדים על תילם כבשן וחלון
האחד בוער באש פנימית
בעוד השני נשכח כחלום
ערפל השכחה עוטף הרעלה
כל חדר וחדר, הן עץ ופלדה

אך לב המחשלים
מונע בלהבת הנקמה
צורבת בפיתוחי המתכת
השומרים על שפיותה
לועג ומשתעשע בניצוצו המרושע
לחלון הנעכר אט אט לבבואה
אין הוא יודע משב רוח
או קרן אור חמימה

הכבשן מביט אך בשקיפותו הנואל
ולרגע יחיד מרצד ומתבלבל
נכבה ולוחש מעפר משתעל
ומקיאו אל הלילה אפור ואפל
אל ירח סתום עולה מתפתל
עין מי תראה, לב מי יפלל?

רע לאור שאת החושך פוקד
אורב ובשירו המתוק מרתק
חלומות עם הרוח בידיו מהדק
על החלון בנשיקה מרפרפת דופק
מכל צד מקיפו במבט משתומם
אין תוכו של חן כברו של זקן
ופרצה יש גם יש ולכן

תנשמת לבנה מראשו תעקור
וקריאת הזמיר על שירו תחזור
יכה שורש ויכהה החלום
מעלה ינסוק וישב במרום
מפיו חרוזים, שירים ומזמור
הנה עולה היום האפור