"אחי אני מאוהב".
"וואלה? מישהי שאני מכיר?"
"לא יודע, אולי".
"נו, איך הכרתם?"
"סתם נפגשנו בתנועה".
"נו, ספר יותר פרטים".
"טוב, בסדר, אבל אל תפריע".
"עשינו עסק".
"אז ככה:

"גבר, מה המצב?"
"הכל טוב, מה שלומך?"
"וואלה הכל סבבה".
"תגיד למה מאור הביאה את אחותה הקטנה?"
"זאת לא אחותה הקטנה".
"מי זאת?"
"היא חדשה פה".
"היא נראית טוב, אפילו שהיא קצת נמוכה".
" אתה רוצה שאני אסדר לך משהו?"
"לא תודה אני אסתדר לבד".

"נו מה קורה איתך ועם שרית?"
"ת'אמת כלום".
"למה?"
"לא ניסיתי להתחיל איתה, אני מתבייש ומפחד מהתגובה".
"חפיף, מה יש לך להפסיד?".
"חוץ מהעובדה שהיא לא תרצה לדבר איתי או לראות אותי - כלום".
"למה שהיא לא תרצה לראות אותך?"
"לא יודע, זה הפחד, הוא לא הגיוני".
"אל תדאג. אני בוטח בך ואני בטוח שתצליח להסתדר".
"תודה אחי".

"זה הכל בערך".
"מה? זה כל הסיפור?"
"כן".
"למה לא התחלת איתה?"
"אני מתבייש ואני לא יודע איך לעשות את זה".
"אולי תכתוב לה שיר, אני יודע שאתה כותב בבמה".
"לא עזוב, היא תחשוב שאני רכרוכי".
"נראה לך? אני בטוח שהיא תעריך את המחווה".
"טוב, ביי גבר, ניפגש?"
"ברור, ביי".

"נו מה קורה?"
"כתבתי שיר, אפילו שניים".
"ו...?"
"פירסמתי אותם בבמה, אבל אין לי אומץ להגיד לה שזה בשבילה".
"איזה פחדן אתה".
"תודה על העידוד".
"אין על מה".
"את האמת היא ביקשה ממני לכתוב לה סיפור".
" וכתבת?"
"אני עכשיו באמצע".
"הוא טוב?"
"אני מקווה שהיא תאהב אותו".
"סבבה".
"אני גם מנסה להחביא מסר בפנים שתבין שאני מנסה להתחיל איתה".
"שיהיה לך בהצלחה, יאללה ביי".
"ביי".


לסיפור שלי אין עדיין סוף כי אני מחכה לתגובה, כשאני אקבל
אותה אני אשלים את הסיפור