לא יכולתי לפספס אותה,
הילדה הכי יפה.
אין לה גן,
אין לה כסף,
בקושי יש לה בית.
הביקור בכפרים הבדויים הלא מוכרים בנגב השאיר בי זעזוע.
איך באתי וכל הילדים באו וביקשו שאני יצלם אותם וילך איתם, וכולם צוחקים וכאלה
תמימים.
ורק היא, עמדה וחייכה, וגם אחרי שהורדתי את המצלמה, היא עדיין עמדה וחייכה...
אבל בעיניים שלה, אני יכולה לראות את הכאב.
את ההשפלה הדלות והעוני.
עד מתי יימשך הקסם?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|