הכעס הרותח בעיני התכול
ובעבוע דבריך בקצף חול
צערו את נפשי
ובברזלך המלובן כלהט חרב
רשמת בבשרי החי
כוויה שאין בה חבורה.
לא חול חמתך, לא יכולה
חרדתך לכבוד אב ואם למחול
למי שחש אך לכבוד התורה.
אחי האדמוני, אחי שלי
אל נא --
לא קנאה
לא איבה בינינו, אולי אהבה
לא מוקד שנאה לבת חרונך, לא במה
אך זרה היא לך אש המתמיד
של יושב האהלים
שנזכר, בין הפסוקים
בתלישתו מן השדה אשר שח בו אביו
בריח טל השמיים, העשבים
בכל עשב
ועצב אשר ברכו ה'.
אם נא מצאתי אהבה בכחול עיניך
וראיתי גם בך אלוהים
אל תכני, תרצני, הרשני
ליפול על צווארך, לבכות --
נדבר, לא בתרי שפות, לא צעקות
לא דברי ריב נקודים שתיקות
לא נמנה עדשים, נדבר כאחים
כי על כן ראיתי פניך.