ציירת תמונה של נחל,
ושתיקה רבה אינה שם,
מילים קופצות, רצות מולי,
הראש מסתובב ללא נחת...
כלאת אותי בתור תמונה,
שותקת עכשיו כשאני מוחה,
רץ לתוך נשמתך, נערה,
כותבת המילה...
אהבה.
חותכת את השממה עם מכחול,
כותבת שירים על שלווה,
שרה על השכול,
ולא יודעת אהבה...
רק ליצור את יודעת,
לשתוק אין לך זמן,
להבין שהיצירה לא חשובה,
כל עוד אהבה מוטבעת בה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.