חוזרת בלילה, עייפה
עוברת את המפתן ורעב תוקף את קרביי
מנסה למחוק את התמונות הקצרות
ההבזקים
שמדירים שינה מעיניי.
הולכת למטבח, קמה מהמיטה
מוחה קורי שינה מיותרים מעיניי
שותה משהו, מנסה לשווא למחוק את הדמעות
היבבות
שמהדהדות באוזניי.
לעתים אני עוצרת, תוהה
עוצרת ובוהה באוויר
בחלקיקי הצבא שאף אחד לא מצליח לראות
בשברי דמויות, קרבות, קטיעות
ואני יודעת שלא מגיע לי לישון בשלווה.
יהי זכר כל אחד ואחת מהם ברוך.
01.05.06 יום אדום במיוחד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.