אתה כל כך מבלבל אותי לפעמים
עם המבטים שלך, עם החיוך שלך.
הייתי בטוחה שלא תבוא יותר,
שתאמר לי להתראות מתוך נימוס ותעלם.
אני לא רוצה לאבד אותך,
כבר איבדתי מספיק.
כל החרטות מגיעות עכשיו,
אחרי שברון הלב והבדידות.
למה אני כל כך מתגעגעת אליך ורוצה אותך לידי כל הזמן?
למה כשאתה מסתכל עלי אני רוצה רק לחבק אותך,
עד שהסערה תעבור?
אם היינו מכירים בנסיבות אחרות,
בזמן אחר,
הייתי כבר שלך בלי היסוסים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.