בית ראשון:
יומן יקר, לאן נעלם הדחף שהתחיל את הדרך לאמת
התהום מעבר לדלת ואני לא קולט
הפצעים שבתוכי בליבי השאירו חור
אינני מסתיר את האמת מתחת לעור
מאותם אנשים שאותך מנסים להפיל על הקרשים
ושנים להתעסק בלבנות מחדש את השברים
להתבכיין ולהאשים את יצר הרע במקרים
הטעויות שתגרור עם עצמך עד לאחרית הימים
אם זה הכל חלום הייתי מעדיף להתעורר
עובר את היאוש מנסה לשפר
את המצב שאיתנו יחד עם הזמן עובר
האופציה היחידה שהאדם בוחר זה לקטר
על איך שהיה כל כך טוב בעבר
שהיה קל לחיות ולחכות אל המחר
לאט לאט המחשבות עמוק שוקעות
בתוך ים של תקוות מדמיין אשליות
אבל הכאפה שמחזירה אותך למציאות
משאירה אותך עם הידיעה שהכל הלך כפות
מספיק ניגמר מפה מתחילה העצמאות
השנים נגמרו שחייתי כמו בובה על חוט

בית שני:
dear diary, please help me to get peace
it ain't helping praying facing east
I had true life suffering in early age
now comes new generation with a blank page
I'm in a cage that turn me out
bending over on my knees facing down and shout
why?? why my life is so complicated
when I'm compete the devil I've been hated
the path I'm going through is no good
if should don't mean that i could
find something that will turn me loose
this toxin in my moth make my like a juice
some time I pulled up steam for angry redoes
the ball in my cannon is ready to get loose
but in the time of trouble smoking weed
or drinking alcohol ruin my leaver  
fucking liquid


בית שלישי:
יומן יקר מתחילים להגמר לי הדפים
מתפוגגים החוצה ולבפנים ערפל מתפזר לכיוונים
ההלם ההתגלות בשלבים האחרונים
נחשפים תחת שמיים אדומים,
מוסד בו מתנגנות צפירות שקטות
המתלוות, לתפילה המתנשאת למעלה בקולי קולות
הדקות הארוכות שעוברות עם עיניים בוכיות
הדמעות שחונקות ולא נותנות לחיות
בגלל
הרצון למצוא את השלווה האינסופית
בלי רגע דל
דרך שאין ממנה לחזור אחורנית
הניסיון שלך לתקוף את השקט נכשל
כי המשחק נגמר בשבילי זה חבל