באותו בוקר בו השחזתי את הסכין לא היה חורף, היה חם, ציפורים
צייצו וריח של אביב הציף את חלוני.
לא רציתי לשנות, רציתי שהשגרה תחיה גם ביום הזה. הלכתי למטבח
והכנתי קפה.
אחזתי בידי האחת קפה, בידי השנייה הסכין.
יצאתי אל החוץ, נשמתי את הדשא, עיניי הוצפו ירוק - חייכתי.
לגמתי, לגימות קטנות, הטעם חלחל לכל שקע אפשרי בחלל הפה, עצרתי
מדי פעם, בוחנת את הסביבה המוכרת, מהרהרת, אם היא מוכרת כל-כך
איך זה שאני יכולה לשבת כך שעות, בלי להשתעמם.
עוד לגימה, עצירה - משחיזה את הסכין.
משב של רוח קרירה בשערי, בצמרות העצים, בפרוות החתולים.
לגימה אחרונה מהקפה, חבל שהוא נגמר.
קמתי והתחלתי ללכת, מחייכת - תמיד חייכתי כשיצאתי אל החוץ.
צמרמורת של רוך עברה בכף ידי בעת שהעברתי אותה על ראשו, הוא
כשכש בזנב ומילא אותי בריר, לא התרגזתי - צחקתי והוספתי ללכת.
עצרתי ליד גינת הפרחים וניכשתי עשבים שוטים, הם יפים הפרחים
האלו, בלי הרבה ריח, סגולים וורודים, צהובים ואדומים. חשבתי
לי, היה יכול להיות נחמד אם גם אני הייתי ככה יפה, אפילו אם
היה לי פחות ריח.
הסכין נשמטה מידי ומעכה את אחד מהפרחים הסגולים, חבל, אני
אוהבת צבע סגול. מעניין, פעם שמעתי שהצבע הסגול מסמל
אידיאליזם, כוח ומסירות... מצד שני שמעתי שהוא גם מסמל זקנה
ושיגעון, מעניין אם זה אומר עליי משהו. אני נוטה להסכים עם
הטענה השנייה, אחרי הכול סגול עשוי מצבע אדום שהוא צבע חם
ומצבע כחול שהוא צבע קר, זה נשמע לי כמו משהו שיכול לגרום
לשיגעון.
הבטתי אל השמיים, לא ראיתי את השמש אבל הסתנוורתי בכל זאת, יש
את הימים האלה בהם השמיים כל-כך בהירים עד שהם מסנוורים אותך,
תמיד סבלתי מעיניים רגישות. אומרים שלמי שיש לו עיניים בהירות
הוא סובל מיתר רגישות בעיניים, יש לי עיניים ירוקות, הן לא
בהירות, רוב האנשים לא מבחינים בכלל בצבע, חבל שהן לא בהירות
יותר.
אפריל נצמדה לאימה, תכף היא תתעייף מהעמידה המרובה ותירדם
בשכיבה על הדשא הגבוה. מאי עמדה בשדה המרוחק וליחכה עשב, מאז
שאפריל נולדה אמא שלה מסלקת אותה, היא בטח מרגישה לא רצויה.
תמיד אהבתי בעלי חיים יותר מאשר בני אדם, אני שונאת בני אדם
אבל היה לי קצת עצוב שדווקא הם נוטשים את הילדים הגדולים שלהם
לטובת החדשים. למה היא לא יכולה להמשיך להעניק חיבה גם למאי?,
היא בטח לא מבינה למה לא אוהבים אותה יותר, אני אלטף אותה יותר
מאוחר, כשהיא תתקרב.
העפתי מבט נוסף בצבעים ונאנחתי.
חזרתי להתיישב ליד כוס הקפה הריקה, הטיפות האחרונות של הקפה
נדבקו לתחתית הכוס ויצרו שכבה של חום בהיר, לפעמים הלכלוך לא
יוצא טוב במדיח.
עברה שעה קלה וחשבתי מספיק, לקחתי את הכוס ביד אחת ובידי
השנייה אחזתי בסכין, הכנסתי את הכוס למדיח, באותו רגע לא חשבתי
שאולי הלכלוך שנשאר בתחתית הכוס לא ירד כמו שצריך.
לילה - נכנסתי למיטה, הראש כבד מרוב מחשבות לא הכרחיות, הנחתי
את הסכין במגירה ונרדמתי.