עבד נשאר עבד גם אם פעם ב-4 שנים נותנים לו לבחור את אדוניו

אמרו לנו ש"דמוקרטיה ייצוגית זאת השיטה הגרועה ביותר, חוץ מכל
השאר"? שיקרו לנו.
בדיוק כמו שהפוליטיקאים ממשיכים לשקר לנו על ימין ועל שמאל
(וזה לא קורה רק בישראל...), הם גם שיקרו לנו בקשר לעצם
הדמוקרטיה (והקפיטליזם).

אתם מרגישים חופשיים? חופשיים לקום כל יום ב-7 בבוקר לעבודה
או ללימודים בשביל לעבוד אחר כך בשביל בוס שקובע לנו מה לעשות
ואיפה להיות בעבודה שאין לנו כוח ללכת אליה ובשגרה שגורמת לנו
להרגיש יותר מתים מחיים?

האם אתם מסוגלים לקבוע מה המחיר של יום יפה, שהציפורים שרות בו
ושהאנשים מטיילים, יוצרים, ומעבירים את הזמן ביחד? כמה כסף
אתם צריכים שישלמו לכם כדי שתישארו סגורים באיזה מקום ותמכרו
דברים או תתייקו מסמכים? מה אתם יכולים לקנות אחר-כך עם הכסף
הזה, כך שתוכלו לפצות על היום הזה בחיים שלכם?

איך משפיע עליכם הניכור? זה שאתם בתוך ההמון, מוקפים במאסות
אנונימיות של בני אדם?האם יש לכם צורך לפעמים להסתכל על
הכוכבים? (האם אתם עדיין יכולים להבחין בהם בכל הזיהום?) האם
יש לכם צורך לפעמים לראות מים, עלים, צמחים, חיות? לראות הכול
בוהק, מהבהב, מתנועע?

האם משום כך יש לך חיית מחמד, אקווריום או עציצים בתוך הדירה
או במשרד? או שמא הטלוויזיה והמחשב הם הבוהק, ההבהוב והתנועה
שבחייך? או אולי אתם מכלים את התסכול שלכם בעישון, באכילה,
בקניות, ב"טיפוח" הגוף, בעבודה, בהתעלמות ממה שעושה לך טוב?

אולי כל זה קורה כי אנחנו לא באמת חופשיים? משכנעים אותנו
שאנחנו צריכים ללמוד כדי שנוכל לעבוד בשביל מישהו שבוודאי לא
ישלם לנו את כל מה שמגיע לנו (אחרת, איך הוא ירוויח מאיתנו?).
רובנו לא באמת נהנים מהעבודה עצמה. מי שנהנה, נהנה בדרך כלל
בגלל האנשים שעובדים איתו ביחד. את הזמן הזה, שאנחנו מוכרים
בשביל כסף, אנחנו לא נקבל בחזרה. אבל משכנעים אותנו שאנחנו
חייבים לעבוד, אחרת אנחנו פרזיטים. זה שאנחנו מוכרים את החיים
שלנו - זה פרט שולי.

ומה אנחנו עושים עם הכסף הזה? קונים מכונית, בית, נוסעים אולי
לחו"ל פעם בשנה במקרה הטוב, ובשאר הזמן - ממשיכים להחליף את
החלומות שלנו במשכורת ואת החופש שלנו בעוד מוצרים שאנחנו לא
באמת צריכים.

כמה פעמים אתם שומעים את עצמכם אומרים "אין מה לעשות, ככה
זה".
אתם טועים. יש דרך אחרת. הכוח משחית. השחיתות לא קיימת בגלל
אנשים מושחתים, היא קיימת בגלל קיומה של היררכיה - קיומו של
כוח בידיים של מיעוט. העבודה יכולה להיות הרבה יותר מהנה אם
תהיה לנו השפעה על מה שקורה בה, אם נהיה הבוסים של עצמנו וכולם
יהיו בוסים ביחד. נשמע דמיוני? תתפלאו, זה עובד.

אם נבין שכולנו באותה סירה, נבין שאנחנו צריכים אחד את השני
בשביל להחליף סירה. אם נבין שהמדינה קשורה קשר הדוק לאלה
שמרוויחים מהעבודה שלנו (כן, העשירים..), נבין שהמדינה רק
דופקת אותנו. אין שום דבר שממשלות עושות, שאנחנו לא יכולים
לעשות בעצמנו. אם בחירות היו יכולות לשנות משהו, היו מוציאים
אותם מחוץ לחוק. אם ניצור קהילות שמבוססות על שיתוף ודמוקרטיה
ישירה, בלי היררכיות וכפייה, נוכל לקבוע בעצמנו את הכללים ואת
דרך החיים שלנו. קוראים לזה אנרכיזם. (כן, גם שיקרו לכם
שאמרו לכם שאנרכיה זה כאוס ואלימות). זה עבד בעבר עם מיליוני
אנשים וזה עובד היום במקומות שונים בעולם. אם הקטע הזה גירד
לכם משהו, תדעו שאנחנו גם כאן באותה סירה, ושיש לנו עולם חדש
בליבנו. צרו קשר! זאת לא פרסומת, זה החיים שלי ושלך. העתיד לא
נכתב מראש.