לאלעד רוב, 20.10.05

תרשה לי לשפוך את הלב. (מי שואל אותך בכלל!)
הכרנו בסביבות ינואר 2004. היינו שני חיילים. שמרנו. התחלת
לקדוח לי בשכל על מניות. בניינים בחו"ל. השקעות. עד היום אני
לא מבין למה עוללת לי את זה. אבל אני כדרכי הקשבתי וסתמתי את
הפה. לא כי לא היה לי מה לומר. זו היתה יותר יראת כבוד אליך.
דיברת לאט. השקעת בזה אנרגיה. לא רציתי להרוס לך. אחרי שקראתי
קצת חלפו ימים, חודשים. השכלתי. למדתי. דיברתי עם אנשים.
יכולתי להתווכח איתך על מניות. ללמד אותך מהמעט שרכשתי בעצמי
והתחלתי ללמוד כלכלה.
אני לא אלאה אותך בפרטים ואת הקוראים האחרים (אם יש או יהיו).
חיכיתי הרבה זמן לרגע הזה. אני רציני. בלילות, כשהייתי ישן
וחולם על תוכניות עסקיות, הייתי חושב על איך אני אמסור לך את
מכתב התודה הזה ממני, אולי אני אקנה לך מתנה וכל מיני דברים
אחרים...
עכשיו כל מה שאני רוצה לומר לך זו תודה. אבל ממש גדולה, ענקית.
פשוט שינית לי את החיים, אין לי באמת איך להודות לך. כסף לא
יקנה אותך. אבל אם תרצה מתנה סמלית ממני בנוסף, אתה מוזמן
לבקש.
היום, עם עסק לא רע בתחום מעניין, עם שותף טוב, עם ניסיון שאין
לו מחיר ומשכורת לא רעה בכלל, שאיפות גדולות והגשמת כל החלומות
שלי שנראים קרובים מאי פעם, אני יכול לומר רק שחיים של אנשים
יכולים להשתנות. הבחירה בידינו. ושוב תודה על שעזרת לי לראות
את הצד השני של החיים.
בגיל 23, אני חושב שאני שונה קצת מכל האנשים בגילי. טעמתי טעמם
של עסקים. חתמתי על חוזים. החתמתי לקוחות. גביתי תשלומים.
הפקדתי כסף בבנק. והכי חשוב, נהניתי מכל שניה. כשכל הלקוחות
והספקים שואלים אותי: "בן כמה אתה?" כל מה שנותר לי זה לחייך.
אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל החמדנות הזו עשתה לי רק טוב עד
עכשיו. חלק מהמחזור העסקי שלי הולך לתרומות, יש לי עובדת,
וכנראה שאני אוכל להרשות לעצמי לקנות מסך LCD או רכב חדש
בקרוב.
חלומות קטנים, אני יודע, אבל בשבילי הם המון. מהסיבה הפשוטה.
אני רוצה לאכול את העוגה של החיים לאט, היא פשוט כ"כ טובה.
כש"ויגו הפקות דפוס ופרסום" (ככה אנחנו נקראים) נגדל למשהו
יותר גדול, כשההכנסה החודשית שלי תסתכם ב 10,000 נטו. כשאני
אוכל להרשות לעצמי הונדה סיוויק חדשה, אני אהיה יותר מאושר,
וכשזה יקרה, אני ארצה שאתה תהיה יותר מאושר, גם בשבילי וגם
בשביל עצמך.
אם יש לך איזה בקשה, הכי קטנה שתהיה, אני אשמח למלא אותה,
לעזור לך, לנסות לתת לך תשובה.
צניעות זה דבר חשוב. אני עדיין מתקשה בזה. אבל אני עדיין לומד
הרבה ממך.
תודה,
ניר "הנוכל" ימיני.
ותזכור - להיות ספקולנט טוב במציאות של היום, זו מחמאה גדולה!