|
באים ללוותך
מכל קצוות תבל...
באים להתאבל. על מה?
מתקבצים יחד
מחפשים
קירבה.
רק לרגע, במקום בו המוות נוכח
חשתי את כאב הלידה. עובר.
איננו עוד.
בלבול, שיכחה.
הפחד מכליון גופי,
חונק את הגרון.
אימה.
עוד אין לי בית
זמן מתקתק בראשי.
ילדה קטנה ועצובה
בגוף גדול ורב-שכבות
בוכה. |
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.