[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








האם הפחד ימנע ממני לצאת למסע של חיי...?
פתאום בשבת הזאת הבנתי משהו שלא הבנתי קודם. הבנתי שאני משמשת
כמכשול היחידי העומד בפניי בדרך לרצונות שלי, הרי המחשבה שלי
ושל כל אדם אחר סביבי מחולקת לעונות, דברים שנעימים לי סביר
שארצה יותר לעשות, דברים שפחות נעימים סביר שארצה להימנע מהם,
דברים שצריך לעשות אז אין ממש ברירה, וכמו כן חישובים; האם דרך
המסכנת אותי באמת שווה את המטרה שעומדת בסופה? וההחלטה שלי היא
בעצם התוצאה הישירה של החלוקה והחישובים.
האם ניתן לפרוץ את גבול החשיבה הזה? האם באמת ניתן לעשות ככל
העולה על רוחי בלי לחשוש מתלאות הדרך? פשוט "לקפוץ למים", גם
אם הם עמוקים בשבילי, ולהגיד לא נורא, בדרך הזאת אני אלמד
לשחות, זה יחזק אותי. האמת שיש סביבנו אנשים שעושים זאת בכל
יום - "קופצים למים", לחיוב כאשר אתה מציב לעצמך מטרה ברורה עם
תכנון מדויק של לכבוש פסגת הר, או לשלילה כשהמטרה יכולה להיות
אפילו רצח...
יש לי המון חלומות. הרי לאדם הרבה פנים, הוא אינו יכול לזרום
רק בכיוון אחד, למטרה אחת; אנחנו משנים את התנהגותנו בהתאם
לדרך, מתגמשים, צוברים חוויות המשפיעות עלינו, חוויות המסוגלות
לנטוע בנו אומץ או לסרוגין פחד, וזה נעשה בגיל צעיר, עוד לפני
שאנו מודעים למתרחש סביבנו. נוח לי לחלום, זה כיף לדעת שאולי
בעתיד אוכל ואנסה להגשים את החלומות שלי, אך האם באמת זה מה
שאעשה? יש סיכוי שבעתיד כשאגיע לנקודה שבה יהיה באפשרותי
להגשים את החלום אני אבין כי המחיר להגשמת החלום כבד ולהגיע
לנקודה שבה אני מסוגלת להחליט אם להגשים את החלום או לא בהחלט
מספיקה לי, ומה אז? החלום יישאר רק זיכרון ילדות?
כוח ההנעה (מלשון לנוע, לזוז)? כוח ההתנגדות? ויתור? או אולי
פחד? איך אוכל לקרוא לרגש? למחשבה הזו שגורמת לי לחוש שהנקודה
שאליה הגעתי מספיקה לי בהחלט? מה גורם לי להתנגד לרצות להגשים
משהו ששנים רבות רציתי כל כך, שהייתי כמהה להגיע לרגע שבו אוכל
להגשים את החלום?
אני פושטת את עורי לאט, מקלפת את עצמי כמו גלדים של בצל ומגיעה
לנקודה מאוד עמוקה בעצמי, כך שאני לא בטוחה אפילו שאני מבינה
עד כמה, ומגלה בפנים שני דברים - הם נראים כמו שני קיפודי ים
זורחים, אחד בשחור והשני בלבן. יש שיוויון בין ההארה שלהם, אף
אחד לא משתלט על השני. ואז הבנתי, היחידה שיכולה לגרום לאחד
להשתלט על האחר זו אני - אלה התחושות שלי, המחשבות המניעות את
הרגש ולהפך, והן אלה המביאות בשחור לוויתור, להתנגדות הזאת
למשהו שאני עצמי כמהה לו, ומנגד בלבן להנעה - הכוח המזיז אותי
קדימה לדבוק בחלום. אז לאן הן מתחברות, האבנים החיות האלה,
המתרגמות למעשים את רגשותיי ואת מחשבותיי?
זו ההחלטה שלי איזה מהאבנים להניע, תלוי לאן אחבר אותן.
כרגע אני מרגישה התחברות לפחד. אני מבינה כי הפחד מהתוצאה
שבהופכין, תלאות הדרך עלולות לגרום לי לוותר על החלום. איך
ניתן להשתלט על הרגש ולדחוף עצמי קדימה על אף הפחד?
אין לי תשובה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לכל החתולים יש
זנב.
חוץ מאלה שאין
להם.

אגודת התיאלנדים
הבינלאומית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/6/06 13:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תותינקה שלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה