ולהכתרת הזוכה בקטגוריית "החיים הכי גרועים ביקום" אני מזמינים
את....

רגע, עצרו!
אני לא מוכנה לקבל את הפרס.
לא, אני חושבת שאני יוותר הפעם, תודה.

זה לא שבזה שאני מסרבת לקבל את הפרס אני בעצם טוענת שאני לא
ראויה לו, אבל בכל זאת, זה טיפה מוקדם מידי לתת לחיים שלי
הגדרה כל כך אכזרית, נוקשה, חותכת...
אני גם לא יוצאת כאן בהצהרה שהכל הולך להשתנות, כי גם את זה
כבר ניסיתי, באמת...
נמאס לי לקחת את החיים ביידים, נמאס לי לשלוט בהכל,
אני רוצה לזרום, לצוף, אני רוצה שהחיים יסחפו אותי כמו שהם
סוחפים את כולם.
אני רוצה  שהפעם  קצב החיים לא יפסח עליי,
שהפעם אני לא ישאר תקועה באדמה כמו סלע שמסרב לנוע...

זה בכלל אפשרי?
באמת יכול להיות שיבוא יום והכל ישתנה?

או שלנצח אני יעמוד חזקה מול הרוח אבל כה חלשה מול המיים
הזורמים שמשאירים בי חריצים?