-מה את בוכה? מה את מתבכיינת? <בתקיפות>
-את לא יודעת מה שאת אומרת. אף אחד לא מבין... <עונה באדישות
יחסית אבל עדיין בוכה>
-מה? מה אף אחד לא מבין?... <בזלזול> ההורים מתגרשים? החבר שלך
זרק אותך? מה כבר יכול לקרות שככה את מתבכיינת? את סתם ילדה
קטנה, זה הכל.
-לכי מפה! מי שאל אותך בכלל?! <צורחת עליה>
-מה את חושבת, שאכפת לי ממך בכלל?! אני בכלל לא מכירה אותך.
-אז מה את נדחפת? למה לבוא לזרות לי מלח על הפצעים? <בטון
מסכן> את נהנית מזה או משהו? <מתיישבת>
-להפך! מעצבן אותי לראות אנשים מתבכיינים על דברים סתמיים, זה
כבר נדוש. על ימין ועל שמאל אני רואה בחורות בוכות בגלל שהחבר
שלהן זרק אותן, או שמישהו אמר שהן שמנות או משהו. נמאס לי
מאנשים רדודים! <בהתפרצות> לא צריך לבכות מכל דבר. מה, רק בגלל
שאת בחורה אז את צריכה להיות כזאת רגישה? כזאת חלשה? כל כך
כנועה לדברים שממילא חולפים...
-את לא יודעת מה קרה לי. אל תניחי סתם ככה שאני רדודה או
שטחית. למה את ישר חושבת ככה? בגלל שאני יפה? אז מה?... זה לא
אומר שאני חלשה וזה לא אומר שאין לי רגשות, אז תירגעי כבר! כל
אחד היה בוכה מדבר כזה. בא לי למות! <בוכה יותר ומתכווצת בתוך
עצמה>
-יופי! אז תמותי כבר! את לא יודעת בכלל מה זה משהו ששווה לבכות
בגללו, עוד לא היית שם, את עוד צעירה מכדי לדעת.
-מה את יודעת בכלל, את? מתנשאת עלי כאילו מתו ההורים שלך ולי
מת דג זהב באקווריום.
-עכשיו זה תורי לומר לך שאין לך מושג על מה את מדברת <באדישות
פתאומית>
-נו מה?... <בנימה מזלזלת>
-אולי לך לא מת דג זהב, אבל אמא שלי כן מתה. אבא שלי עכשיו
שתוי, מנסה לברוח מהמציאות, לשכוח שזו אשמתו שהיא מתה <גם
מתחילה לבכות> עכשיו הוא שונא את עצמו ואני שונאת אנשים שבוכים
סתם!
-אני מצטערת... <בכנות>
-לא את לא! כל אחד אומר שהוא מצטער ושהוא מבין מה עובר עלי...
נמאס כבר שאנשים מרחמים עלי! אין לכם זכות בכלל! אף אחד, גם לא
את, לא מבינים באמת. כל קרוב משפחה או ידיד או שכן אפילו,
רוצים לחבק אותי, כביכול כדי לנחם אותי, זה רק כדי שירגישו
יותר טוב עם עצמם, שוב מתוך רחמים... זה לא מנחם אותי! זה לא
מנחם כשמחבק אותי אדם שלא באמת מבין מה עובר עלי, זה מזוייף!
אף אחד לא מבין! ושלא תחשבי לרגע אפילו שאת כן מבינה אותי או
מצטערת בשבילי. את לא מכירה אותי, ועכשיו את עסוקה בלבכות על
איזה משהו שטותי שעוד כמה ימים את כבר תשכחי ממנו. בטח על איזה
חבר שלך שזרק אותך או משהו...
-זה לא נכון, זה ממש לא ככה <עדיין בטון מצטער>
-ומה פתאום את משפילה את עצמך ככה? סתם הולכת ברחוב ובוכה
כאילו אין כל בושה לבכות ככה. לאן את הולכת? <בשיא הזלזול>
-חוזרת מהלוויה של אבא שלי <בשקט>
-<ניגשת אליה ומחבקת אותה, והן בוכות יחד> אני מצטערת...