[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה מילר
/
סיפור אופטימי

החיים הם מעגל, כמו גלגל של אופניים, מתגלגלים בעליות
ובירידות.
יש עיגולים גדולים שעושים הרבה רושם ורעש, ודורסים לפעמים את
מי שעומד בדרכם. ויש גלגלים כל כך קטנים, כמו גלגלי שיניים,
שכל עוד הם שם, אף אחד לא שם לב אליהם...
לפעמים קורה ששני גלגלים חולפים אחד על פני השני. בדרך כלל הם
רחוקים, לפעמים קרובים, ולפעמים מתנגשים אפילו. אבל תמיד הם
ממשיכים להתגלגל הלאה, נשארים בצורת עיגול מושלמת.
לפעמים, קורה ששני גלגלים שנפגשים ממשיכים להתגלגל יחד- הגלגל
הגדול בולע את הגלגל הקטן שמתגלגל בתוכו, כמו משחק של חיות
מעבדה. לפעמים, הגלגלים מתחברים כמו שתי טבעות, אחד בתוך השני,
ואז הם תקועים באותו מקום לנצח. לפעמים אחד הגלגלים מסתובב
סביב הגלגל השני, רוצה לשמור עליו, אבל בעצם הוא מונע ממנו
להתגלגל, תוקע אותו במקום, ואף גלגל אחר לא יכול להתקרב אליו.
לפעמים הגלגלים מתחברים כמו בעגלה - מוט אחד מחבר ביניהם והם
מתגלגלים כאילו ביחד, אבל בעצם יוצרים שני קווים מקבילים
שלעולם לא יפגשו.
במקרים נדירים, קורה דבר מדהים - שני גלגלים שנפגשים מתאימים
היטב. הם מתלפפים אחד סביב השני כמו זוג נחשים פתלתל, ויוצרים
משהו חדש - לא בדיוק גלגל. עיגול לא מושלם. וממשיכים להתגלגל
יחד. בעליות ובירידות. לגלגלים האחרים נראה כאילו יותר קשה
להתגלגל, מין צורה משונה כזאת. אבל רק הם יודעים כמה קל להם
ביחד לעבור הכל - את העליות התלולות והירידות המסוכנות. הם שם,
מתגלגלים ביחד. גם אם אחד מתפנצ'ר, גם אם אחד מתעייף. הם שם,
עיגול לא מושלם, מתגברים על הכל, מתגלגלים יחד.




קצת שמחה עוד לא הזיקה לאף אחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תשמעו, רע לי.

אחרי טייק דאט,
אני מרשה לעצמי
גם להתגעגע
לבויזון.

(נוי-נוי, כיום
בת 20, תישא את
הכאב בליבה
לנצח)


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/6/06 17:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה מילר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה