אני רוצה לקוד קידה לעולם
קידה עמוקה תוך כדי נשיפה
קידה בוטחת שכולם יראו,
לפני שהמסך יורד על הבמה
להספיק לראות את הפנים של האנשים
אני והם הרי מאותו הגזע ככלות הכל
מה הם חושבים עלי ועל המופע
אבל כעת כל שבראשם זו הקידה
עמוקה, נמוכה, מתרווחת
והם מתמלאים יראת כבוד, נציגי העולם
בלי לדעת בעצם מדוע
העור נצבט ומקפיץ את זקיקי השערות
העיניים מתמגנטות אל הבמה, לעומקה
מסך שקוף מרצד יורד עליהם
והם לא יודעים עוד למה לצפות

והנה הגעתי לשיא הקידה,
אל המקום בו הגו מתקפל והראש
תלוי לו ברגע של חסד
רגע גנוב של עצירת המחוגים
רגע של דממה חרישית שוטפת
בה כל הגוף נדרך ומתרכך
וכל כך לא רוצה להתרומם
לא רוצה שהרגע הזה יגמר
שהמסך ירד ביני לבין הקהל
חוצץ של בדידות אנונימית

ואני רוצה שהעולם יחזיר לי קידה
נמוכה, עמוקה מכובדת
שיכפיף את עצמו תחתיי לו רק פעם
בחריקת עצמות עתיקות ופריכות
במצלול חרישי ואיטי שירד, יתכופף
ואנצור את הרגע. בו העולם הגדול העגול הכבד
ירד ממרומי כתפיו של אטלס
וקד לי קידה של הבנה דוממת
כאומר ומודה שכל מה שבראשי
איננו חלום, הזייה או שיגעון
ושחוט האמת שסוגר סביבי גדרות הוא
האמת ששטה לה בשקט מעיק ומופלא
במרחב שבין שלי לשלו - הקידה.