מקשיבה לרגליי,
הנושאות אותי רחוק
מרחקים עצומים,
לחושך אין סוף.
כמו סירה על פני ים,
שטה על גבי הדמעות
טובעת שוב ושוב
נופלת עמוק לתוך היגון,
נשברת לאלפי רסיסים.
בוא אסוף אותי,
החזק אותי כבובת פורצלן,
חבר את החתיכות השבורות
הדבק אותי
ונשק את רגליי הפצועות
החתוכות עד זוב דם.
נשק, חבק
ואל תעזוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.