אחרי שהתנתקת ממני לחלוטין, חשבתי לעצמי איך זה הולך להיות.
את בטח תסיימי את התואר שלך. תואר בורגני ומכובד לכל הדעות.
תמשיכי לעבוד קשה. החיים שלך יראו בשנה שנתיים הקרובות פחות או
יותר אותו הדבר. תעבדי קשה, תלמדי קשה, כשתרגישי שאת קצת קורסת
תיקחי הפסקה. ואחרי זה תמשיכי כרגיל. אחת לכמה זמן את תצאי
לשבור את השגרה. הדעות שלך ימשיכו להיות שמאל מרכז. את לא
תרכשי חברות חדשות. חלק מהן יתחתנו, או ילדו.
את נפנפת אותי כי פחדת, למרות שאת תמיד עשית מה שטוב לך, אני
זה כבר יותר מדי. פחדת שאני רוצה יותר. וצדקת. את רוצה לחיות
את חייך השמאל מרכז בורגניים ולעבוד במשרד. את לא צריכה אחת
שבאה, מתרחקת ובעולם אחר משל עצמה. שכל כך רצתה לשתף אותך
בעולם הזה.
את תפגשי מישהו. אולי כבר פגשת אותו, והוא היה טריגר מעולה למה
אין לך זמן לענות אפילו להודעה שלי. הוא גבוה עם משקפיים.
סטודנט. בטח יעסוק או עוסק במחשבים או בשיווק. גם הדעות שלו הם
שמאל מרכז. המשפחה שלו גרה בבניין במרכז העיר. או במושב. אתם
חושבים דומה. הגיל שלו מושלם לשלך. המגדר שלו בכלל מתאים, הרי
הוא זכר. גבוה, כי את גבוהה. תמיד אהבתי את הגובה שלך. ואת
השיער שלך. את כזאת עדינה ומלאך. כזאת נשמה טהורה. עם תוכנית
משלך.
התוכניות שתמיד תכננת- אסור לסטות מהן. צריך לעשות רק מה שטוב
לך- אבל אם מה שטוב לך לא כולל אותי, למרות שאולי היה יכול
להיות טוב לך איתי, אז איך זה יכול להיות? אני מרגישה שאני
מתבלבלת בעצמי.
בואי נמשיך. אז? אתם תצאו שנה שנתיים. תעבור לגור ביחד. דרך
אגב, אני לא מומחית גדולה אבל הסקס יהיה מעולה בהתחלה. מדהים.
אתם לא תוכלו להפסיק. הוא חושב שאת די יפה ואת מוצאת אותו
מספיק נחמד. ואחרי חודש-חודשיים תהיו כרוכים זה אחת זו.
בשלב כלשהוא החיים יקבלו רוטינה של שגרה, הוא יתחיל עם הערות
ציניות, את תהיי מלאת תלונות. הוא יחזור עצבני קצת מהעבודה.
תמיד יהיה מייק אפ סקס. הוא יהיה טוב.
לא יודעת אם כמו בהתחלה, אבל הוא יהיה מספיק טוב. יום אחד
תיסעו לצימר בצפון ותחכה לך הצעה. את תגידי כן.
ימים יחלפו, עונות יעברו, את תעבדי. הוא יעבוד. תחיו בדירה או
במושב. יהיה לך ילד או ילדה בשם בר או הדר. שמות יפים, לעניות
דעתי. אתם תחשבו שמאל מרכז. תארחו חברים בשבת ותקטרו על המצב,
עם גרעינים ופיצוחים. תמצאו פה ושם דקות של אינטימיות וסרט
בDVD. לפעמים תיסעו לטייל. את תחנכי את הילדים שלך לפלורליזם.
תשמרו טיפה את המסורת.
את לפעמים תחשבי עלי בלילה. יום אחד הוא יחזור, תריבו, תשלימו
ובלילה הוא יגהר מעלייך. רבע שעה של אינטימיות מדומה. הוא גמר.
מסתובב הצידה.
את תחשבי עלי בלילה, לפני עשר שנים, או משהו כזה. תזכרי בי,
אולי היית צריכה לנסות אותי. לקחת צ'אנס אולי ומשהו בחייך היה
משתנה. לא לפי התוכנית, אחרת. אולי היית אחרת. ואני הייתי
אחרת. אבל פחדת. וגם אני. אבל אני ניסיתי.
את תאתרי אותי, תשלחי לי מייל. אולי אני אהיה כמוך, מתוסכלת.
מאושרת. אולי את תשמעי שאני כמוך, ואז תחייכי לאיד. או שתשמעי,
שלמרות שהתנתקת ממני, המשכתי לנסות הלאה, ואני דווקא די
מאושרת. ושלמה עם עצמי. ואז את תרימי את השמיכה מעל הראש ותתהי
"מה אם...?" בשקט. את תעירי אותו, אבל הוא עסוק בשינה שלו. זה
לא ממש משנה מה תגלי, כי אני איפשהו תמיד בתת מודע שלך.