בכפר אי שם היו שני סוסים לאיכר אחד, הסוס הלבן שהיה זקוף קומה
וגבוה, מבטו היה כחץ נשלח לעבר המטרה, היו לו ארבעה רגליים
איתנות אתם היה מזנק כמו ברק מתוך השמיים והיה משיג כל סוס בכל
הארץ, אחיו הבכור היה סוס שחור היה סוס עבודה בריא וחזק אבל לא
כמו אחיו הלבן, רגליו היו גדולות וכבדות ולא היה יכול לרוץ
כאחיו, הוא היה מנסה להתחרות עם אחיו הלבן אבל אף לא פעם אחת
ניצח אותו ועם הזמן היה השחור עוסק בעבודות בשדה שהאיכר היה
מעביד אותו לפרנסתו, ואילו הלבן היה רץ בשדות ומפתח את גופו
האיתן וגדל מיום ליום.
לאחר מספר שנים הסוס השחור היה בעל שתי רגליים קשות כשני בולי
עץ, היה מהלך בכבדות וראשו היה מטה שכן היה רגיל שיש עליו משא,
כל יום היה קם בבוקר לעבודות של האיכר שהיה משכים מוקדם לעבוד
את האדמה, והאיכר תמיד היה מטפח את הסוס הלבן, היה מאכיל אותו
באוכל מן המובחרים שהיה לו, הסוס היה רץ כל היום מהר כמו לאט,
למעלה כמו למטה עד שכל מרחק היה לו כריצה קלילה, הסוס היה ישן
טוב כדי ששריריו ועצמותיו יגדלו ויעשו את הסוס לתפארת בבגרותו,
וכך היה הסוס הלבן נהיה סוס שאין בכל העולם סוס הדומה לו
בכוחו.
האיכר היה מתפאר בסוסו והראה אותו לכל עובר שנקרא, הסוס היה
מפורסם בכל העולם וכך גם אותו איכר, הסוס היה מנצח בכל תחרות
והאיכר רכב עליו כמלך המנצח על כל העולם.
ביום מן הימים האיכר אשר אשתו לא נברכה בהריון ובנים, היה זקן
והיה קשה לו לקום כל בוקר ולעבוד את האדמה, הברכיים שלו לא
נתנו לו ללכת בשדות, ובידיו לא נותר די כוח להרים מעדר וכוחו
היה מועט בימים האלה וכספו אזל, בלית ברירה האיכר החליט למכור
למכור את סוסו השחור כדי להשיג מעט כסף.
הסוס השחור לא היה בו תועלת רבה, גבו של הסוס היה קשה מהמשאות,
היה הולך לאט ולרוץ לא יכל ממקום למקום.
האיכר הזקן עבד באדמה כמה שיכל והסוס הלבן אכל את כל מה שהאיכר
יכל לגדל בידיו הזקנות ולא היה מתעורר לעבודה בבוקר, חשב לעצמו
האיכר: "מה לי סוס לבן שאוכל הרבה ורץ כל היום בשטחים, ישן הוא
הרבה ולא מכיר את עבודת השדה", אוכל למכור אותו בכסף רב חשב
האיכר, וכך עשה הוא מכר את סוסו הלבן למלך עשיר ובכספו היה די
לקנות כלים חדשים ואת סוסו השחור שיעזור לו בעבודת השדה כי
הסוס כבר רגיל לעבודה הקשה וידע אותה טוב, וכך הזקן היה כל
בוקר קם יחד עם סוסו, והסוס עבד כל היום והזקן היה רוכב עליו
כמלך על כל הארץ כי אין עוד זקן מאושר כמוהו חשב בכל העולם.

תמיד כדאי להתמקד במעשים קשים וארוכים שיש בהם תועלת לעתיד
מאשר במעשים קלים שיש עמם פרסום וכבוד מיידי.