היא כבר יודעת
מה אני הולך לומר
היא משוכנעת,
הוא יעשה את זה מחר
היא תכננה לה מראש
איך זה ייראה
את כל הסיפור אני אפרוש
ואת הסוד הגלוי אגלה.
ואני רוצה לספר, בחיי
השאלה היא מתי.
בהפסקות עם חברות
תמיד הולכות ומדברות.
אבל פתאום, הנה היא לבד
ואין לידה אף אחד.
קום, תנצל את ההזדמנות
ולך אליה, בלי ביישנות.
אני קם וחושב
זה הזמן להגיד לה שאני אוהב?
עומד במקום כמה שניות
המחשבות בראש מהר רצות
ועד שאני מחליט סופית על מהלך
הצ'אנס כבר הלך
היא שוב נמצאת עם חברה
שוב יש אנשים סביבה.
ואחרי 5 דקות אני כבר מצטער
על ההזדמנות שהייתה לי לספר
ושבעצם חיפשתי תירוץ , סיבה
לא לספר לה על האהבה
שאני באמת מרגיש אליה.
זה נראה דבר די פשוט
פשוט לדבר, בלי הסתבכות
עם ידידה שלך על איך שאתה מרגיש
יאללה תעשה כבר צעד, איש.
זה לא משנה, כולם כבר יודעים
רק תבטא את זה במילים.
אז למה לקראת כל צעד שאני עושה
זה נראה לי כל כך קשה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.