[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ואנחנו מתכסים בשכבות של תקופות.

לוח מודעות
שפעם אופיין בתצלומים מצחיקים
של כל החברות,
בעשרות שוברים
של הופעות,
במדבקות של מותגים,
בסימניות
של ראשי תקופות
מאד מאד
ריקות.
על לוח המודעות שלי היום תלויה תמונה שלך
מחייך,
על מדים,
מהימים שעוד היית בצבא,
עליו מספר שרק אני יודעת
בו אוכל רק אני
להשיג אותך
גם כשאתה
רחוק,
קבלה של סטימצקי
של הספרים שקניתי לך
לקרא במטוס,
פתק עליו כתוב תאריך
בו אמרת
שיתכן כי שתחזור.





מעל המיטה שלי
תלוי ציור שציירתי,
שלנו.
קצת קשה לי לישון,
כי עוד לא החזרת לי
הודעה.

הגיטרה שלך נושקת לי כל בוקר
במרכז המצח
ואומרת לי בוקר טוב
חתום בנשיקה.





כשיום שלם אנחנו לא מדברים אני ממשיכה לקרוא בספר שאימא שלך
נתנה לי, אני מרגישה אותך מסתכל עלי קוראת.
אני נוהגת לשמוע שירים שניגנת לי בקביעות שאני מתעוררת, והולכת
לישון. זה מרגיע אותי. הכל אופף אותך; המרחק אמור להדהות אותך
ונראה כי צבעייך רק מתחזקים.
אין יום בו איני שומעת "זה
ידעך", או - "הוא לא יחכה לך", הפסקתי להקשיב.
אני מרגישה המון ריק, כי כבר פיניתי בשבילך את כל המקום בתוכי.
אתה סביבי בכל מקום. אספנו חוויות של שישה חודשים וחצי שנשארו
פה איתי - כשאני עומדת לבד. אני שותקת הרבה, אני לא אוהבת כבר
לדבר עם אנשים שהרגיש לי נוח לדבר איתם כשאתה עוד היית פה. אלו
הם אינם אנשים שהכרתי דרכך, אלא חברות צמודות קרובות שלי. אני
מרגישה מיותרת. אני כותבת עם העט שלך, אתה יודע? רק אתה נותן
לי כוחות להמשיך. שום מילה מאף אחד לא מצליחה לאושש את נפשי
החבוטה שמתבוססת בייסורים. אתה זוכר שאמרת לי כשהיינו איזה
חודש וחצי יחד, שאתה אוכל כאפות כי אתה רואה את עצמך בראש,
יושב ומסביר לחברייך הטובים שאת הטיול למזרח שכל החיים תכננתם
יחד לא איתם תעשה, אלא איתי?
אף אחד לא חיבק אותי מאז שנסעת, אתה יודע? ומלא אנשים חיבקו
אותי. אבל איש אינו עטף אותי בו עם ידיו המחבקות וליבו כפי
שהיית עושה אתה. אמרו לי שהחדר שלי נראה כמו מוזיאון שלנו. אני
יודעת, אני הפכתי אותו לכזה כי פחדתי להרגיש בחסרונך.
האם אתה באמת מתגעגע בלי סוף ורוצה לחבקני כפי שאתה אומר?





"אני חושב אולי
אני אוהב אותך יותר מדי
פנס בודד בתוך רחוב האהבה"
כששמעתי את השיר הזה שוב
פרצתי בבכי.

דע,
כי מעולם לא הפסקתי
לאהוב אותך,
עומר שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היום השלישי!

פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/6/06 18:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעלי אשת חבר הקיני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה