אז בואי נראה מה גרם לך לוותר על אמת בדויה שאימצת לחיקך כמו
נחש שיעי מתאבד למה את הולכת זקופת גו מנסה להמטיר על אדמת סלע
עקשנית ים של דמעות מלוחות שזמנן עבר מדוע את בוהה לך בפרצוף
נמס משולל כל אישור קיום מחליטה לצוד פרפרים בגשם בסוף עונתם
בעונת כל הסופים איך את מסכימה להינטש ללא כל רמז סיכוי חוט
פתיל בדל קמצוץ רבע מיליגרם נחושת מתפוררת מתאיידת לעבר שמים
נטולי עננים כמה פעמים הבטחת לעצמך בנחישות שחזקה ממנה לא
מצינו מעולם שלימדנו אותה בבתי ספרנו לא רק כברירת מחדל אלא אף
כחוק מוסר ראשון בספר החוקים שעוד ידובר בו רבות ברגע שיפסיק
לשכתב את עצמו מחדש אולי זה בגלל חלומות עבר שאת מנסה בכח
ליישם על עבדים מוכי גורל אולי זורק אחת מאותן אלפי הלשונות
שהשתרבבו להן מראשה של אולי באותו ברדק ניצחי בבבל השדודה עת
כבודנו נרמס ועפר חיינו קם לתחיה באחד מאותם רגעים מעורפלים
מעט כשרצינו כמו הלבנה שאיבדה מכבודה לשוב ולתת את את את את את
את את את את את את את תרומתנו למאבק לא הצלחנו בכך ומאז
שמיצינו את מסוגלותנו להפוך יום ללילה ושתי טיפות מימן לעולם
חדש יש מאין נדמינו בעינינו לאותן חיות משוללות זנב משולות
לאוויר קר מושלות בכיפת חיינו ומאז כבר נטשנו כל חלקה טובה
והצהרנו בגאווה על תחייה מחודשת של מלכת השלג והכפור עם סיכוי
לא רע בכלל לקשור את שערות ראשנו למשמעות היחידה המסתובבת לה
הלומה כמו עובר בן יומו