להתעורר לריח הסיגריות
ולגלות שמונה נגנים בסלון,
להסתובב ביניכם... ולחפש אותך.
איפה אתה בכל זה?
איך זה, שתמיד בשבת בבוקר
כל המוסיקה נמצאת איתך,
ואותי.. אתה שוכח.
לי, אתה נעלם.
הזמן מגיע, אתם מדברים מעט - וכמובן שאני בצד מקשיבה.
הוא מעורר אותך בדרך שאף-פעם לא הצלחתי לגלות.
אתם מתחילים לנגן - המילים שלו והמוסיקה שלך מוציאים אותי
מדעתי.
צ'ילו ובס, תופים וגיטרות צווחות, ואני, אינני.
ריח מוסיקאים, ריח חמוצמתוק.
אני שונאת את הריח הזה, ואולי בנסיבות אחרות דווקא הייתי
אוהבת.
מיום הולדתי קבעתם שאהיה מוסיקאית,
ומיום הולדתי חשפתם אותי לעולם המכאיב הזה,
אבל אולי, אבא, הוא מכאיב, רק... איתך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.