[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מלאני קרמניצקי
/
סטודיו דואפר

סצנה ראשונה:
רואים את לילי עומדת באמצע הבמה שיש חושך מסביב ורק אור
עליה

לילי:"זה היה ביום גשום הלוויה שלו... אני זוכרת.
היו קצת אנשים... אני מור ניר יריב מיה ועוד כמה רקדנים שהיו
חשובים לו.
זה היה מצומצם לא משהו מפואר ידעתי שהוא לא ירצה דבר כזה"
כל הבמה נהיית מוארת ורואים את הלוויה
"אנחנו נתגעגע עלייך" אמרה מור והניחה פרחים על הקבר.
"יותר מכל דבר אחר" אמרתי.
אחרי שכל אחד הניח פרחים על הקבר שלו זה היה תורי
עם פחד רב מחצתי קצת את הורדים שהבאתי הם לא היו רגילים אלא
בצבעי שחור ואדום דם
ידעתי שאלו הפרחים האהובים עליו מאותה הפעם שהגעתי עם פרח
בשיער לאולם.

סצנה שניה:
בבוקר שעברתי ליד השיחים לא יכלתי להתאפק שלחתי את היד שלי
וקטפתי פרח.
שמתי אותו בשיער והמשכתי להתקדם לסטודיו כדי לא לאחר.
"היי תסתכל גיא הילדה שלך נזכרה להגיע" אמרה מיה.
"מצטערת, התעכבתי בבית" אמרתי בעודי מסתכלת למטה.
"מה עיכב אותי במשך שעתיים?" פנה עליי גיא בקולו הקבוע
והרציני.
"אמ... ה... ה... מקלחת שלי הציפה את כל הבית." אמרתי בקצת פחד
מצחקוקים.
מאחוריי נשמעו לחשושים כגון "היא משקרת הבית לא הוצף פשוט היית
קצת עסוקה
בלילה אם את מבינה למה אני מתכוונת".
"ולא יכולת לטפל בזה מאוחר יותר?" אמר גיא בקול עצבני.
"היא מוצפת כבר שבועיים כי לא היה זמן זה היה המועד האחרון
לפני שהאינסטלאטור שלי
טס להולנד לשבועיים." אמרתי במהירות בתקווה שמי שמאחוריי לא
ישמע.
"אוקיי, אני מבין, כולכם תחזרו לאימונים, לילי בואי שניה אני
צריך לדבר איתך בצד." אמר והתחיל
ללכת הצידה.

סצנה שלישית:
"אני מאריך לך את הסולו הוא יהיה יותר ארוך בחמש דקות" אמר לי
בתוקף.
"אבל הסולו כבר קשה גם ככה הוא שבע דקות!" אמרתי בשקט.
"אני חייב או ששום דבר לא מסתדר!" אמר לי גיא נחוש בדעתו.
טוב... אני אנסה אבל עם זה לא יצליח תן את ה5 דקות סולו הזה
למישהו אחר.." אמרתי.
"אוקיי... אז אנחנו נמשיך אחרי החזרה היום כדי שתלמדי את
התפקיד.
ודרך אגב הפרח הזה מאוד הולם אותך למרות שאני מעדיף ורדים."
אמר גיא וקרץ לי.
"גם אני מעדיפה ורדים במיוחד בצבע ורוד..." אמרתי  בצחקוק.
"אני מעדיף בצבע אדום כהה ושחור." אמר והחל להתקדם לעבר מור
כדי לתקן אותה.

סצנה רביעית:
/חוזרים על הלוויה/
(לילי מניחה את הורדים תוך כדי שהיא מזילה דמעות על הקבר)
"אני אתגעגע! אני בחיים לא אשכח!" לא הפסקתי להגיד.
היא עמדה מול הקבר הזה מה שנראה שעות...
נזכרת בפעם הראשונה שהכירה את גיא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כן, בטח...




נערה עם בעיות
משקל (כבדות)
שהרגע קיבלה
הצעת חברות


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/5/06 13:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מלאני קרמניצקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה