שלכת עצבות דמעו העצים,
באדום וזהב.
נשרו ענפים ועלים יבשים
שגוועו מרעב.
גוועו לאורו של ירח לבן,
גוועו על שטחים ירוקים,
ברגע שבו תם ונחתם -
גן עדן נטול אנשים.
חבלי השתיקה הידקו באוויר
קשר דממה ורק -
פחד עדין בלילה שביר
השמיע קולו וצחק...
צחק על ההיא,
צחק על ההוא,
צחק על נחש ערמומי,
הירח הביט
ונראה קצת המום,
כשנזרקנו לתהום האנושית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.