פלי השקנאי אוהב לצוף בים על הגלים,
ומדי פעם לטבול ראש ולצוד דגים (בדרך כלל גדולים...)
שתי תנועות זריזות והדג נבלע בשלמותו,
(עוד לפני שהבין מה תפס אותו...)
יום אחד הסתובב פלי על החוף,
(כי נמאס לו לצוף; למה, מה הוא - מצוף?!)
פתאום ראה בשלולית לידו שקנאי מוכר,
אותן עיניים, אותו מקור - כאילו היה זה אחיו האבוד שחזר.
וכמה שיותר הביט בו, משהו הטריד את פלי
שאמר לעצמו: "איך זה יכול להיות שהוא כל כך דומה לי?"
אכן מקור לתדהמה ולפליאה,
כי השלולית היתה בעצם - מראה!



מוקדש לשני הילדים שהאכילו את פלי המקורי לפני כ-50 שנה,
ומה שנשאר היום, בספר של פטר מרום, היא רק התמונה...