איזה כיף זה שיש לצידך מישהו
אחד שתמיד אוהב, דואג, נאמן
איזה עצוב זה כשמישהו כזה הולך
עוזב, נוטש, זה כואב
ממש אותו אחד,
שיודע את כל סודותייך
שיודע בדיוק מתי לצחוק ומתי לשתוק
ואז הוא כבר מתבלבל
צוחק כשעצוב לך
בוכה כשאתה זקוק לו יותר מכל
פתאום מרכלים עלייך
אתה שומע את זה בכל מקום...
אבל הוא ממש אותו אחד!
זה לא יכול להיות!
זה הוא שניגב את הדמעות
ההוא שהשאיל את הג'קט בקור
האיש שהיה בחדרך,
יושב על מיטתך
האיש... חברך...
אותו אדם, שלרגע אחד הסכין בידו
וברגע אחר, אתה מרגישו בגבך
והוא עומד אי שם בצד
ואתה מתבוסס בדמך
בכאבך
הייתכן שזה הוא?
אותו אדם שנמצא מטר מרגלך
במרחק של הושטת יד אל פנייך
כל כך קרוב...

ובוגדני.