אני זוכר את היום הזה. זוכר ולא שוכח. הרגע הזה, שבו אמרת שלא
ממש כדאי.
אני זוכר את היום הזה. היום בו את החלטת להמשיך הלאה ולהשאיר
אותי. לבד.
"לבד", אני אומר לעצמי, מילה שלמרות שמשעותה היא חוסר או
בדידות, עדיין יש לה כח כל-כך חזק. כח כל-כך חזק, שיכול להיכנס
לתוכי כמו כדור שנורה מרובה, ויגרום לי לאנקת כאב גדולה ומרה.
אני זוכר את היום הזה. זוכר ולא שוכח.
אני רוצה שגם את תזכרי, אבל כמובן שלא כמוני. תזכרי שאני שם,
עדיין אוהב אותך ורוצה אותך כל-כך.
אני מחכה לך שם. אולי גם את מחכה לי. אני לא יודע.
אבל אני זוכר. זוכר ומחכה.
מי שיודעת שהסיפור הזה בשבילה, יודעת שהסיפור הזה בשבילה.
ושלא תשכח שגם מחר אני אחכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.