הולכים על חול הים,
יד ביד מחזיקים,
לא אומרים אף מילה,
מקשיבים למנגינת הגלים

דייגים מנסים לדוג ללא פתיון,
אנשים זרים עושים מדורה ללא עצים,
הכל מואר והירח איננו במקומו,
מתיישבים על מדרגות מעץ

והרוח שורקת,
מלודיה של קור,
מנגינה של כאב,
פיוט של מלאכים

רוח קרה העוברת דרך הבגדים,
כאב החודר מבעד כל המגנים,
יושבים על גרם מדרגות לשמים,
גלי הים מתנפצים בתוך עצמם,
עיניים מנצנצות מדמעות מאופקות,
והידיים נאחזות לא לעזוב,
מחבקות אותך, מחבקות אותי,
מחכות להבהרה

עקיצה ממתכת שחורה,
והדם מתחיל לנזול,
אין כל סכנה,
זאת רק שריטה קטנה

מדברים על הזמן שעובר,
לאט אבל מהר מדי,
ככה זה כשנהנים?
רק איך זה כשהכל הפוך?

ואנחנו ממשיכים לדבר,
מחובקים לנצח,
ושום דבר לא יפריע,
לפיוט המלאכים

רוח קרה הנחסמת מחוף גופנו,
כאב הנעלם ממגע ידייך,
שום דבר לא יפריע,
יושבים על גרם מדרגות לשמים,
גלי הים מתנפצים בתוך עצמם,
עיניים מנצנצות מכוכבים רחוקים,
והידיים נאחזות לא לעזוב,
מחבקות אותך, מחבקות אותי,
מקשיבים יחד לקול הים