אחרי שסבא מת
נסעתי עם אמא
לביתו בירושלים
כמו שאמא אמרה
"לבחון את הירושה"

בדירת סבי המנוח
בין ספרים וארונות
המעלים ניחוח
והרגשות פרוזות
שם מצאתי מפוחית
בתוך נרתיק מעור
כי זו דרכי הפשפשית
עוד כשהייתי ילד
הייתי גדי שחור

אמא בדיוק גילגלה
שטיח בסלון
אני במפוחית נשפתי
ושאפתי, ויהי אור
אז עוד לא הכרתי
לא את בוב, גם לא את ניל
אך איך יתואר הצליל
שנהר שם, מקיץ כל אור
כל שחר מתלבט לנבוט
שנם עד כה בחלוק שחור

הצליל היה לשביל
זוהר שמיימי מספר קבלה
אחותי, אחיי, עמי
יש לי שאלה
אולי יצא לכם רק פעם
לשמוע מפוחית בפעולה?
אם כן חבל לשיר על כך
ואם לא גם כן
רק לכו אל המפוחית
נשמו אותה
ותרגישו הן

בכל מקרה, אז אמא
היא הרגישה לא בכלל
מהסלון היא רצה
זבה לא! ולא! ואל!
בדמי ודמע אספר
איך חטפה מתוך ידיי
את המפוחית הנ"ל
וסטרה לי על נפשי
עמום אל פי נפלט ה-איי!
כחרסה בין אורני קק"ל
כמעיין מלוח
נובעת העין אל
הלחי, ליד אמא לא תוכל
היא חכלילית מדכי
תשמיש הקסם
גם, נלקח
שלל

"אמרתי לך לא לגעת בכלום!
אתה יודע כמה כולירות יש בזה?!"

אמא לא אהבה את סבא
כך גם שאר המשפחה
או שסתם פחדו מחיידקים
כדרכי מבוגרים
תמיד אמרו שהוא מבזה
סתם מטריח בחגים
והוא מת לבד, רזה

רק אני ידעתי
את סודו של איש בודד
המתפורר אט אט
המתפוגג אל עולם נשגב
בין חרירי המפוחית
גן העדן שבדרך אגב

היום יש לי
מפוחית משלי
אני קצת מאיר
וקצת חוגג
קצת בודד כמו סבא
אך טרם מתפוגג