מה אני אמורה לעשות כדי שתסתכל עליי?
אני באמת צריכה להתפשט ולצרוח באמצע המסדרון כדי שתואיל בטובך
להפנות אליי את המבט?
ומה אני אמורה לעשות כדי שתרצה לדבר איתי?
אני באמת צריכה לעשות רושם ולצחוק מבדיחות אוויליות של חברים
שלך כמו מטורפת כדי שתואיל בטובך לזרוק איזו מילה לכיוון שלי?

אני לא מסוגלת להעביר יום מבלי להתחיל איתך שיחה.
שולחת כל יום הודעה מקוונת, ואתה אפילו עונה ברצון ובחביבות.
ככה עוברים עליי אחרי הצהריים שלי ובעיקר הערבים.
בבוקר בבית הספר אתה מתנהג כאילו אין לך שום מושג מי אני. לא
חיוך, לא מבט, בטח ובטח שלא 'שלום'.
אני עם אהבות ווירטואליות כבר סיימתי. אני לא מוכנה לנהל יחסים
מהסוג הזה יותר.

החלטתי לא לכתוב לך היום. ישבתי דקות ארוכות מול מסך המחשב
ותכננתי להתגאות בעצמי על האיפוק מול הדחף שלי לשלוח לך
הודעה.
אבל אפילו את הסיפוק הזה לא נתת לי.
לא התחברת כל היום. דווקא היום.
השם שלך צרב לי את העיניים באדום בזמן שחיכיתי לירוק הגואל.
אבל אתה בשלך - נשארת אדום. לא נותן לי את הסיפוק, לא לכאן ולא
לכאן.
ועכשיו צורבות לי העיניים והן גם מתחילות לדמוע
אבל זה רק בגלל הקרינה מהמסך, אני נשבעת לך.



הרצון לדייק במילים
תכונה מרגיזה מאוד
במיוחד כשבסוף אני
עומד ושותק.
(אביתר בנאי)