ארשת פנים עצובה, ודמעות זולגות מבעד לצוהר הנשמה
הלב התנפץ לרסיסים בכאב אדיר, למראה הלהבה שאחזה בספר האהבה
ביום אפל וסגריר, בו נעקרו שורשי החלומות לחיי הנצח והתקווה
תורת האכזבה - הרי היא לפניך... כה קשה ומרה...

כלל נקוט הוא כי אין אהבה אמיתית בלא רגש כנה מצידו ומצידה
אבידתה הינה חורבן אמת, אולם כיצד להתאבל באם איננה הייתה?
באם אהבת האמת בקעה מליבו אך אל ישותה לא חלחלה?

והזמן לא עצר מלכת, שורשי האהבה צימחו אל תוככי רגבי האדמה
כאשר נבטה לה פקעת הורד הרך, מה רבה הייתה סביב השמחה
זך ויפהפה למראה ולובן עלעליו את כלל החושים מכהה
בעוד ריחו המשכר סובב את הנשמות ומלטפם בניחוחו המעולה

קרן שמש לוהטת חדרה לה מבעד לעננים והכתה בשתיל העדין
שלל לזוג ידיים מחוספסות, את עלי כותרתו זורות לרוח ביודעין
האדמה שיוועה לפרח נפלא, אך הוריקה אותו כפסולת הפרי, כגלעין

מה עצוב הוא למראה - עזוב, מרוט וכואב
נראה היה שישא פירותיו אל המרומים בלא לב דואב
שחר עולה ומעיד על האובדן אשר האפלה כיסתה בכנפיה בעצב
אור השמש רימה וטל הליל כיזב