המחשבה "שתוק" מסתערת משמאל
כלוחמת מיומנת, ויקינגית
לעומתה "כמה משפיל" מתכופפת,
מתחמקת ומגיעה לחזית ראשי
"הרימי יד ימין!" מגבה אותה מהצד
ו"לפי הקצב" בורחת אל עבר עמוד השדרה
"שתוק" ממשיכה ותוקפת אותן
דוחפת! דוחפת! דוחפת!
"לפי הקצב" משתתקת פתאום -
המוזיקה תמה.
"שתוק" קדה קידה חיננית,
"הרימי יד ימין" מחמיאה:
-קרב יפה, נתראה מחר.

הרי,
"שתוק" מתבגרת, מתחכמת.
מתחילה להראות,
ניצנים של משתפ"יות.
אני זוכרת אותה עוד בהוולדה,
נמה בעריסת העשתונות
שנת ישרים.
"הרי הבטחת לי!" אני זועקת
והיא רק מפנה אלי את ראשה
מסננת מבין שפתיה
"אשתדל, אנסה, לא מבטיחה כלום"

ואולי את כל הכנופיה הנחמדת
לא חרב שנונה תנצח
אולי הם מסוג הטיפוסים
שמה שמפיל אותם בסוף,
הוא משב רוח רענן.