אני רוצה לאמר לך,
לאמר רק שתדעי,
את יודעת זאת ממילא,
אך אין מנוחה לנפשי.
לוחם אני,
בקרב אני לא פוחד,
לאבד את ראשי,
רק את ערגתי,
אני מפחד לאבד,
ערגתי אלייך,
להיוותר בלעדיה.
אני רוצה לאמר לך,
לאמר רק שתדעי,
את יודעת זאת ממילא,
אך אין מנוחה לנפשי.
איך אשמור ערגתי,
שלא תאבד?
ואולי אפריד אותה?
שתשאר תמורה לנפשי, לגופי!
איך אשמור ערגתי,
שלא תאבד?
ואולי אפריח אותה?
כציפור בצד!
קחי
זאת ערגתי!
אתך תהיה תמיד,
אוהב אותך אנוכי, אהובה שלי.
אני רוצה לאמר לך
לאמר לך שתדעי,
את יודעת זאת ממילא,
אך אין מנוחה לנפשי. |
