ליל לבנה מלא
הגיעה השעה
יושבים ומצפים
לטכס חניכה.

הליל אט כך רד
צינה בלב עוטפת
רכי לבב בוהים
באש המלחכת

עובר הוא כך סביב
בינות, בין גחלים
זה מעגל האש
של מלך הטכסים.

הנה הוא אט מגיח
אט אט בין הצללים
עולות הלהבות
הולמים כך התופים

לבוש גלימה, אדרת
אינו משית ליבו
למבטי העדר
עסוק בעניינו

הרי הוא השמאן
והוא הכל- יודע
רופא, אליל, כהן
לרצון שבטו שומע.

קול ייללת תנים
חיות שוב לצידו
אל עולמות קסומים
יעופו כך עימו.

מתחיל הוא את הטכס
דממה חיש משתררת
ידיו מניף אל על
מוריד לו האדרת

רוקד את ריקודו
אפוף כולו אקסטאזה
האש שוב מתגברת
"Mi Casa Es Su Casa"

זומנו כך האלים
רוקדים כולם עימו
צלילי רעשנים
נזכר הוא באימו

ידו מניף גבוה
ללבנת מרום
שואף מהמקטרת
מתחיל לו זמן חלום.

יושבים כולם סביב
סוגרים המעגל
רוחו עזבה גופו
נודדת בין קהל

עוצמים כולם עיניים
הנשימה סדירה
השחר אט מפציע
השמש מאירה.

פוקח זוג עיניו
מביט על אהוביו
את בנו, בכורו, ממשיך דרכו
משאיר שם אחריו.